<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן כ"ז</h1>
<h2>דף לה.</h2>
בשילהי כל הבשר [קט"ז ע"ב], והילכת' מעמידי' בקיבת שחיט' נכרי ובכשירה שינקה מן הטריפ' וכ"ש בטריפ' שינקה מן הכשיר', וטעמ' משום דפירשא בעלמ' הוא, וא"ק הא דאמ' [ק"ט ע"ב] קיבה שבישלה בחלבה אסורה, וי"ל הת' בדלא שהה כדי העמדה איירי, מיד כשינקה שחטה, דלא חשבינן פירשא אלא כששהא כדי העמדה. ופסק ר"ת במקום שדרך להעמיד בפרח שקורין פלוקש גבינות הגוים, כיון דאם המעמידין, מעמידין בפרח ובקיבה, דהוי עור הקיבה מיעוטא דמיעוטא שמותרין. מיהו אי איכ' למיחש להחלקת פניהם בשומן חזירי אסורין. והאידנא דלא נהוג לא חיישינן. ואפי' במקום שאין מעמידין בפרח, נר' דהוי ספק ספיק' ושרי, ספק בקיבה ספק בעור, ואת"ל בעור ספק לא היה באותה העמדה כדי נתינ' טעם ושרי, ולא דמי לשאור ותבלין וכל מידי דלטעמא עבידא לא בטיל, ובפ' כל הבשר [קט"ז ע"ב], מוכח דלא עביד לטעמ', דאמרי' התם אם יש בה בנותן טעם כו'. והא דאסר תלמודא בע"ז [ל"ה ע"א], מטעם עור, היינו דרוב העמדה בעור. ולרבי' שמשון נר' דאין להתיר בשום עניין גבינות הגוים, דאע"ג דלא שייכי הנך טעמי דלאיסור, עכשיו בזמן הזה, כיון דהוי דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו, שמעיה מפי הרב.
